ממה מורכב חוסן נפשי?

ישנם כמה גורמים שעשויים לתרום להתפתחות החוסן הנפשי:
מזג ואישיות – יש אנשים שנולדים עם נטייה גמישה או אופטימית יותר.
אווירה משפחתית חמה ותומכת – בית שבו מקבלים מקום לרגשות, בו מותר להתבלבל, לפחד ולספר מה עובר עלינו.
מערכת תמיכה חברתית – חברים, שכנים, קהילה, דמויות משמעותיות לאורך השנים, שמהם האדם שואב כוח.
חשוב שכל אחד מאיתנו יברר מה הם מקורות החוסן האישיים שלו: מה עוזר לי כשקשה? מה מרגיע אותי? מי האנשים שמחזקים אותי? אילו אמונות או ערכים נותנים לי משמעות?
האמת היא שרובנו חווים חוויות והתמודדויות דומות, אך אדם בעל חוסן נפשי גבוה יצליח לעמוד טוב יותר בלחצים, טלטלות רגשיות וסבל. הוא ימצא בתוכו היכולת להתארגן מחדש – רגשית ותפקודית – ולסלול לעצמו דרך חזרה לשגרה.

חוסן נפשי בהורות – כשקשה לנו עם המתבגרים

כמנחת הורים, אני פוגשת הורים רבים שחווים תחושות דומות לאלו של רחל, דווקא מתוך הקשר שלהם עם ילדיהם המתבגרים.
המתבגר מביא איתו שאלות זהות, התפרצויות, הסתגרות, ביקורת, בדיקת גבולות – והכול קורה בזמן שגם ההורה מתמודד עם עומסים של עבודה, זוגיות, בריאות ומשברי חיים שונים.
כשאין להורה מספיק חוסן נפשי, התקשורת בבית עלולה להפוך לטעונה, עייפה ומתגוננת. לעומת זאת, הורה המחזק את החוסן הנפשי שלו, יוכל להיות עבור ילדו "עוגן רגשי": לא מושלם, אלא נוכח, מקשיב, וזמין מבחינה רגשית גם ברגעים של סערה.

מודל גש"ר מאח"ד – שבעה ערוצים לחוסן נפשי

פרופ' מולי להד, מומחה לחוסן נפשי, חקר לאורך שנים את ההתמודדות הנפשית בעיתות משבר. הוא זיהה שבעה ערוצים עיקריים שבאמצעותם אדם יכול לחזק את החוסן שלו, ויצר מהם מודל הנקרא גש"ר מאח"ד: גוף, שכל, רגש, משפחה, מחשבות ואמונות, חברים, דמיון.
המודל יכול לשמש אותנו כהורים, כאנשים פרטיים וכמשפחה שלמה. הוא מציע שפה פשוטה וכלים מעשיים – "לבדוק" בכל רגע: באיזה ערוץ אני יכול עכשיו לחזק את עצמי?

גוף – לטפל בעצמנו מבפנים ומבחוץ

הגוף הוא הבית הראשון של הנפש. בתקופות לחץ ומשבר, הגוף שלנו זקוק לתשומת לב כפולה ומכופלת.
נסו לשמור על:
ארוחות מסודרות ומזינות ככל האפשר.
שינה של 6–8 שעות בלילה, בשעות קבועות יחסית.
פעילות גופנית – הליכה, יוגה, ריצה, ריקוד בסלון, כל מה שמתאים לגוף שלכם.
אפשר להיעזר גם בדמיון מודרך, תרגילי נשימה, או תרגולי הרפיה. כל אלו מסייעים להרגיע את מערכת העצבים, להוריד מתח וליצור תחושת יציבות פנימית.

שכל – מידע אמין ומבט על "חצי הכוס המלאה"

כשאנחנו במתח, המוח שלנו נוטה לרוץ לאינסוף תרחישים. חשוב לבחור בקפידה את המידע שאליו אנחנו נחשפים, ולהעדיף מקורות אמינים ומאוזנים.
בנוסף, כדאי לתרגל התבוננות יומיומית בחוויות חיוביות:
חשיבה אחורה: דבר קטן וטוב שקרה לי היום.
דבר קטן וטוב שעשיתי למען מישהו אחר.
התמקדות באחרים יוצרת תחושת משמעות וסיפוק, ומפחיתה את העיסוק העצמי המלחיץ.
אפשר גם להוסיף חשיבה קדימה: מה דבר קטן וטוב שמתוכנן למחר? משהו שממש נעים לי לצפות לו, גם אם הוא קטן ופשוט.

רגש – להקשיב לעצמנו ולתת מקום למה שקורה בפנים

בתקופות קשות רגשות עולים בהמון עוצמה: פחד, כעס, עצב, ייאוש, בלבול. לרבים מאיתנו לא קל לדבר על מה שאנחנו מרגישים, אבל דווקא עכשיו חשוב להתאמן על כך.
נסו:
לשתף אדם קרוב ברגשות ובמחשבות שלכם.
להימנע מביקורת עצמית ("אני חלש/ה", "אני לא בסדר") ולהחליף אותה בסקרנות עדינה ("מה אני מרגיש/ה עכשיו?", "מה אני צריך/ה?").
לצפות בתכנים מצחיקים, להגביר את האפשרות לחיוך ולצחוק.
יש גם דרכים לא מילוליות לביטוי רגשי: ציור, פיסול, כתיבה, ריקוד, מוסיקה. לצד זה, נסו לשמור בתוככם ניצוץ של תקווה – האמונה שגם אם החיים השתנו, אפשר למצוא לעצמנו דרך חדשה לנשום, להתארגן ולחיות.

משפחה – לדבר בקול רם, לבקש, להקשיב

המשפחה היא מקור כוח משמעותי לחוסן נפשי – וגם מקור לא קטן ללחצים. לכן, חשוב במיוחד להיות מודעים לאופן שבו אנחנו מדברים ומשתפים בבית.
נסו:
לשתף את בני המשפחה במה שעובר עליכם, ברגשות, בצרכים ובבקשות.
לגלות אמפתיה, להקשיב בסבלנות, לתת מקום גם לרגשות של האחרים.
ליזום שיחות קלילות – לחלוק מתכונים, רעיונות לבילוי, זיכרונות טובים.
אל תהססו לבקש עזרה, אפילו בדברים קטנים. מחקרים וניסיון קליני מראים שאנשים שיודעים לבקש עזרה ולהיעזר באחרים, הם בעלי חוסן נפשי גדול יותר.

אמונות ומחשבות – לשמור על "היגיינה נפשית"

המחשבות שלנו מתווכות בין המציאות לבין איך שאנחנו מרגישים. לעיתים המחשבות מתנהגות כמו וירוסים – מתפשטות, מדביקות, ומחריפות את תחושת המצוקה.
כדאי להיות מודעים להרגלי חשיבה לא מועילים, כמו:
"שחור־לבן" – או הצלחה מוחלטת או כישלון גמור.
נבואות זעם – "ברור שהכול ייגמר רע".
הכללות – "תמיד אני נכשל/ת", "אף פעם לא מבינים אותי".
מחשבה חיובית איננה אשליה, אלא מחשבה מאוזנת ומציאותית יותר. אפשר לתרגל זיהוי של מחשבות שליליות, להטיל בהן ספק, ולבחור בגישה שמעניקה יותר כוח ותקווה.
נסו לתת משמעות אישית או חברתית למשבר – מה אני לומד/ת על עצמי? מה חשוב לי באמת? איזה ערך אני רוצה לחיות לפיו? המשמעות נותנת טעם להתמודדות ומעניקה כוח להמשך הדרך.
נסו לדבר לעצמכם בשפה מרגיעה: "אני עושה כמיטב יכולתי", "אני לא לבד בזה", "גם זה יעבור". למילים יש כוח, והן יכולות להיות כלי טיפולי לכל דבר. אם מתאים לכם, אפשר גם להתחבר לרובד רוחני – תפילה אישית, קריאה, או כל דרך אחרת שיוצרת עבורכם גרעין של ודאות בתוך מציאות לא ידועה.

חברים – לא להישאר לבד עם הקושי

תמיכה חברתית היא אחד המרכיבים החשובים ביותר בחוסן אישי וקהילתי. גם אם מתחשק לכם להתכנס פנימה, נסו לשמור על קשר עם אנשים משמעותיים בחייכם.
שתפו, בקשו עזרה, יזמו מפגשים – גם פרונטליים וגם מקוונים.
התחברו לאנשים שעוברים דברים דומים; זה מנרמל את החוויה ומפחית בדידות.
הקדישו זמן במיוחד לחברים בודדים או חולים, ועזרו להם לא להישאב לייאוש.
שיחות עם חברים על בעיות ועל פתרונות אפשריים יוצרות תחושת שותפות – "אני לא האדם היחיד שמתקשה". לעיתים עצם ההקשבה ההדדית כבר מחזקת את החוסן של שני הצדדים.

דמיון – מרחב ליצירתיות, משחק ותקווה

הדמיון מאפשר לנו לצאת, לרגע, מגבולות המציאות הלוחצת, וליצור לעצמנו עולם פנימי מרגיע, יצירתי ומעודד.
אפשר:
לעסוק בגינון ולהתחבר לטבע.
לקרוא ספרים, לצפות בסרטים או סדרות שממלאים אתכם.
לצמצם קצת את החשיפה לחדשות, כדי לתת לנפש לנוח.
לכתוב – יומן, מחשבות, חלומות, או זיכרונות חיוביים מהעבר.
לצייר, לפסל, לשחק במשחקים, לעסוק ביצירה ידנית – תיקונים, תפירה, סריגה, בנייה.
כל אלה אינם "בזבוז זמן" אלא השקעה אמיתית בחוסן הנפשי שלכם ושל בני הבית.

לסיכום – יש לנו בחירה, גם בזמן משבר

המודעות העצמית ליכולת שלנו להשפיע על ההתמודדות הנפשית שלנו בזמן משבר היא מרכז העניין. חוסן נפשי אינו מצב קבוע – הוא יכול להישחק, אבל גם להתחזק, להתחדש ולהתרחב.
ככל שנפנה תשומת לב לערוצי גש"ר מאח"ד – גוף, שכל, רגש, משפחה, מחשבות ואמונות, חברים ודמיון – נוכל לחזק את עצמנו כהורים וכמשפחה. מתוך כך נגדל גם ילדים ובני נוער שירגישו שיש להם על מי ועל מה להישען, גם ברגעים הכי מאתגרים.
וזכרו: בכל מצב יש לנו בחירה קטנה–גדולה – איך לדבר לעצמנו, למי לפנות, מה להזין לגוף ולנפש, ואילו מחשבות ואמונות לטפח. הבחירה הזו היא לב החוסן הנפשי.