טוען...
טוען...

תקופת החופש הגדול היא עבור משפחות רבות זמן של שינויים: מעבר דירה או יישוב, מעבר ממוסד חינוכי אחד לאחר, עלייה מהגן לכיתה א' או מבית ספר יסודי לחטיבת ביניים. לצד ההתרגשות, זו תקופה שיכולה להיות מבלבלת ומלחיצה – לנו ולילדים.
חשוב להיות קשובים לקשיים של כל בני המשפחה, לפני המעבר, במהלכו וגם אחריו. כשאנחנו מבינים שמעברים הם חלק טבעי מהחיים, אבל גם זמנים רגישים, קל לנו יותר להתכונן אליהם ולצמצם את הפגיעה האפשרית בשגרה ובתחושת הביטחון.
מבוגרים עוברים דירה או מקום מגורים מתוך החלטה מודעת ומתוך ראייה רחבה: שיפור תנאי המגורים, חיסכון כלכלי, קירבה למשפחה, דרישות עבודה וכדומה. יש לנו ניסיון חיים שעוזר לנו לראות את התמונה הגדולה ולהאמין שהשינוי ישרת אותנו.
לעומת זאת, ילדים מחזיקים בניסיון חיים מוגבל בהרבה. מבחינתם, המעבר עלול להיתפס כאילוץ קשה שמפרק את השגרה המוכרת, מנתק מחברים, מהגן או מבית הספר, מהשכונה ומהסביבה שמרגישה להם "בית". לא פעם הם יחוו את השינוי כאיום, אפילו אם מבחינתנו מדובר בשדרוג ברור.
לכן, אחד התפקידים המרכזיים שלנו כהורים הוא להיות "המבוגרים האחראים" של הסיפור הזה: להבין את הקושי, לתקף אותו – אבל גם לשדר לילדים שיש מי שמוביל, מחליט, ויודע שהם יכולים להתמודד.
קורא של המדור, אב לילדים, כתב:
"יש דירה שאנחנו רוצים לרכוש, היא מרווחת ויפה ותיתן אפשרות לחדר לכל ילד, אבל הדירה נמצאת במקום מרוחק ביישוב, והילדים מתנגדים. הם חוששים שיאבדו את כל החברים. מה כדאי לעשות?".
התשובה מתחילה במקום אחד ברור: ההורים הם המנהיגים של הבית. החלטות משמעותיות כמו רכישת דירה או מעבר דירה עם ילדים אינן החלטות שאנחנו מפקידים בידיים של הילדים. אנחנו, אימא ואבא, הבוגרים בעלי שיקול הדעת, שוקלים את כל השיקולים – כלכליים, משפחתיים, רגשיים – ומקבלים החלטה. גם אם ההחלטה אינה מוצאת חן בעיני הילדים.
המסר לילדים יכול להיות:
"אני מבין שיכול להיות לך קשה במעבר, אבל אני סומך עליך שיש לך את הכוחות להתמודד עם השינוי, ואנחנו כאן כדי לסייע לך".
אמירה כזו משדרת שני דברים חשובים: מצד אחד, הבנה ואמפתיה לקושי; מצד שני, אמון ביכולות של הילד. לרוב, כשהילדים חווים שההורים שלהם יודעים מה הם עושים ומאמינים בכוחות שלהם, גם הביטחון העצמי שלהם מתחזק – והם אומרים לעצמם: "אם הם מאמינים בי – אולי גם אני יכול להאמין בעצמי".
אחד הכלים החשובים להפחתת חרדה בתקופת מעבר הוא מידע. שינוי, גם אם הוא חיובי, מייצר באופן טבעי חוסר ודאות – וחוסר ודאות הוא כר פורה לחרדה.
כדאי לשתף את הילדים בתהליך המעבר ולהעניק להם מידע שוטף על מה שצפוי לקרות. לא חייבים להעמיס, אבל כן רצוי לתת להם תחושת שליטה בסיסית, כדי שהמעבר לא "ייפול עליהם" בבת אחת.
לפני מעבר לדירה החדשה, אפשר לצאת יחד לסיור באזור: להראות היכן גני השעשועים, גן הילדים, בית הספר, הספרייה, המכולת השכונתית, תחנת ההסעה וכדומה. ככל שהילדים רואים בעיניים ויודעים למה לצפות – כך מתגבר הביטחון שלהם ביכולת להתמודד עם השינוי.
שיחה אישית ופתוחה יכולה להיות כלי משמעותי נוסף. מומלץ לספר לילדים על מעברים שאנו עברנו בעבר: מעבר דירה, מעבר מוסד חינוכי, החלפת מקום עבודה. אפשר לשתף באיזה חששות היו לנו, איך התמודדנו, מה עזר לנו, ואיך הכרנו אנשים חדשים.
כשאנחנו משתפים בגובה העיניים, אנחנו הופכים למודל שהילדים יכולים להזדהות איתו. הם מבינים שגם לנו היה קשה, שגם אנחנו פעם לא הכרנו אף אחד – ובכל זאת מצאנו את הדרך.
אם מדובר בילדים בגיל בית ספר, ניתן לפנות למוסד החינוכי החדש ולבקש פרטים של ילדים בני אותה שכבת גיל שגרים בשכונה. במידת האפשר, ובכפוף לשיקול דעת מתאים, אפשר ליזום מפגש היכרות.
כך, כשהילד או הילדה מגיעים ביום הראשון לבית הספר החדש, כבר יש "פנים מוכרות" אחת לפחות. זה יכול לצמצם משמעותית את תחושת הזרות ולהגביר את תחושת הביטחון.
חשוב לזכור: לא כל הילדים מגיבים למעבר אותו הדבר. יש ילדים סתגלנים מאוד, שנכנסים לסביבה חדשה בקלות, ויש כאלה שכל שינוי מערער אותם. סביר שגם בתוך אותה משפחה נראה מגוון תגובות.
כדאי להימנע מהשוואות בין אחים: "תראה איך אחיך הסתדר" או "למה את לא כמו אחותך?". לכל ילד יש חוזקות ויכולות בתחומים שונים. התפקיד שלנו הוא לזהות אותן, להעצים אותן, ולתת לכל ילד את הליווי שמתאים לו, בקצב שלו.
אחד המעברים המאתגרים ביותר הוא המעבר מהגן לכיתה א'. הורים רבים מתלבטים אם הילד או הילדה בשלים לעלייה לכיתה א', או שכדאי להשאירם שנה נוספת בגן. זו התלבטות טבעית ומוכרת.
יש הורים שבדיעבד אומרים לעצמם: "אם רק היינו משאירים אותם עוד שנה בגן – הכול היה נראה אחרת". חשוב לזכור: מחשבות מהסוג הזה לא מקדמות אותנו לשום מקום. באותה נקודת זמן, עם המידע שהיה בידיכם ועם המורכבות המשפחתית שלכם, עשיתם את הטוב ביותר שיכולתם. אין טעם לבכות על חלב שנשפך.
באופן כללי, אינני רואה תועלת רבה בקורסים שונים שמבטיחים "להכין" את הילד למעבר מהגן לבית הספר. המוכנות לכיתה א' היא שילוב של בשלות רגשית, חברתית וקוגניטיבית – והיא בעיקר נבחנת דרך העיניים של ההורים והמסרים שהם מעבירים.
כשאנחנו כהורים משדרים לילד: "אני מאמין בך, אני חושב שאתה מסוגל", זה חזק יותר מכל חוברת תרגול. המסרים הגלויים – וגם הסמויים – הם אלה שמוטמעים אצל הילדים ומשפיעים על איך הם ניגשים למעבר.
לעיתים, לא הילדים הם אלה שמתקשים עם המעבר – אלא דווקא אנחנו, ההורים. אם אנחנו חרדים, אם קשה לנו עם שינויים, אם זיכרון המעבר שלנו בילדות אינו טוב, או אם אנחנו באופן כללי אנשים חרדתיים – התחושות האלה מחלחלות לילדים.
כשאנחנו משדרים להם שאנחנו לא בטוחים, שאנחנו חוששים שהם לא יסתדרו, שהמעבר "גדול עליהם" – זה המסר שהם ייקחו איתם. לעומת זאת, אם המסר שלנו יהיה:
"כן, זה שינוי, ושינויים ילוו את החיים שלנו גם בעתיד. חלק מהם נבחר, וחלק יקרו מכורח המציאות. כל שינוי הוא הזדמנות להתגבר על קושי ולהתחזק" – זה המסר שהם ילמדו להפנים.
במקרים רבים, הורים חרדים יכולים להיעזר מאוד בהדרכת הורים מקצועית. במספר מצומצם של מפגשים ניתן להפחית את החרדה, לדייק את המסרים שאנחנו מעבירים לילדים, ולהפוך את תקופת המעבר להזדמנות לצמיחה – ולא רק לקושי.
כדאי לזכור שגם בתי הספר עצמם משתדלים לסייע בתקופה הזו: ברוב המקומות מתקיימים סיורי היכרות לילדים העולים לכיתה א', מפגשים עם הצוות החינוכי והיכרות עם המרחבים הפיזיים. כל אלה נועדו להפחית את תחושת חוסר הוודאות ולהקל על הכניסה למסגרת החדשה.
אם אתם הורים לילד או ילדה בכורים, סביר שההתרגשות ואף המתח יהיו מוגברים. זו הפעם הראשונה שאתם עוברים את זה כהורים, והכל חדש גם לכם. דווקא לכן, חשוב להקפיד במיוחד על העברה של מסרים אמיתיים, אופטימיים ומכילים.
אפשר, למשל, לומר:
"אני רואה שקשה לך עם שיעורי הבית, זה משהו חדש שלא היה בגן. עם הזמן תגלה שתרגול והתמדה יכולים להיות אפילו מהנים ולעזור לך להגיע להישגים יפים. אני כאן כדי לסייע לך, ואני סומך עליך שבזמן הקרוב יהיה לך יותר קל".
אמירה כזו מכירה בקושי ולא מבטלת אותו, נותנת תקווה לעתיד, ומדגישה מיומנויות חיים חשובות – תרגול, התמדה, התמודדות עם אתגרים. היא מחברת בין הקושי הנוכחי לבין היכולת לצמוח ממנו.
מעברים – בין אם זה מעבר דירה, מעבר ישוב או מעבר מהגן לבית הספר – הם חלק בלתי נפרד מהחיים. כשאנחנו מתייחסים אליהם כאל הזדמנות ללמידה, להתבגרות ולהעמקת הקשר עם הילדים, הם יכולים להפוך מחוויה מאיימת למסלול צמיחה משפחתי.
בהצלחה במעברים השונים.
התגובה תפורסם לאחר אישור

איך זה להיות הבכור, האמצעי או הקטן - ואיך זה ממשיך לנהל לנו את הזוגיות, העבודה והביטחון העצמי? במאמר נגלה איך המיקום במערך המשפחתי מעצב את האישיות, ואיך אפשר להפוך את הדפוסים האלה לכוח.

מה קורה לילדים שמקבלים הכול בלי גבולות, ולמה דווקא המילה "לא" יכולה להציל להם את הביטחון והעתיד? על הורות אוהבת שלא מפחדת להציב כללים.

איך כהורים אפשר להישאר יציבים רגשית גם כשיש משבר בבית, בעבודה או עם המתבגרים – וללמד את הילדים חוסן נפשי דרך הדוגמה האישית שלנו? במאמר תגלו מהו חוסן נפשי, איך מזהים אותו ואילו צעדים יומיומיים קטנים יכולים לחזק אתכם ואת המשפחה כולה.