איך התמכרות עובדת? מהי סבילות ולמה המינון רק עולה

בכל התמכרות כמעט קיימת תופעה שנקראת סבילות – מה שעבד קודם, כבר לא מספיק. בתחילת הדרך, קנייה אחת, כוס משקה אחת או ערב אחד של הימורים יכולים לייצר תחושת רוגע או הנאה. עם הזמן, הגוף והנפש “מתרגלים”, והאדם זקוק לעוד ועוד מאותו הדבר כדי להרגיש את אותו אפקט.
הדפוס הזה מתקיים בכל סוגי ההתמכרויות: סמים, אלכוהול, הימורים, אכילה, עבודה, ספורט ואפילו התנדבות. גם כשהפעילות “נראית חיובית” כלפי חוץ, אם היא נעשית במינון מוגזם, על חשבון תחומים חשובים בחיים – משפחה, לימודים, עבודה, זוגיות, חברים או בריאות – יש סיכוי גבוה שמדובר בדפוס ממכר.
חשוב להבין: ההתמכרות לא מגיעה “יש מאין”. כמעט תמיד היא יושבת על כאב רגשי, בדידות, בושה, חרדה, דיכאון, זיכרונות קשים או תחושת ריק פנימי. ההתנהגות הממכרת היא ניסיון להתמודד – גם אם בסופו של דבר היא יוצרת בעיה חדשה.

התמכרות בקרב בני נוער – למה זה כל כך נפוץ?

התמכרות לחומרים ולהתנהגויות קיימת בכל הארץ ובכל המגזרים, אבל בשנים האחרונות רואים התחלה מוקדמת יותר של שימוש בחומרים פסיכואקטיביים אצל בני נוער. גיל ההתבגרות הוא ממילא תקופה מאתגרת – שינויים בגוף, זהות מתגבשת, לחץ חברתי, שאלות על מי אני ומה אני שווה. כשמוסיפים לזה אלכוהול, סמים או הימורים – הקושי מתעצם.
כשהאני עובדת עם בני נוער, אני שומעת לא פעם משפטים כמו: “בלי אלכוהול אני לא יכול ליהנות” או “רק ככה אני מצליח להשתחרר”. כשמתעמקים, מתגלה שבדרך כלל יש מתחת לפני השטח קושי נוסף: ביישנות, חרדה חברתית, הורים בהליכי גירושין, תחושת בדידות, דימוי עצמי נמוך, לחץ לימודי או רגשי.
עבור נער או נערה שחווים מצוקה, אלכוהול או חומרים אחרים יכולים להרגיש כמו “פתרון מהיר”: פחות לחשוב, פחות להרגיש, פחות להיות מובכים. אבל בפועל, הקושי הרגשי נשאר – ולעיתים אפילו גדל. לכן, בעבודה עם בני נוער חשוב לא רק “להפסיק את השימוש”, אלא להבין יחד מה הם מנסים להרגיע או לשכוח.

העבודה עם בני נוער – תמיד בשילוב ההורים

כשמדובר בבני נוער, טיפול בהתמכרות נעשה בדרך כלל בשילוב ההורים או דמויות משמעותיות אחרות. ההורים הם חלק חשוב ממעגל התמיכה, וגם הם זקוקים לעזרה להבין מה עובר על ילדם, איך להציב גבולות, ואיך להיות נוכחים מבלי לשפוט או לבקר.
שיחה פתוחה, מתעניינת ולא מאשימה, יכולה לעזור לנער או לנערה להרגיש פחות לבד. במקום רק לשאול “למה עשית את זה?”, אפשר לשאול: “מה כל כך קשה לך עכשיו?”, “איך אני יכול/ה לעזור?”, “מה אתה מרגיש לפני שאתה שותה או משתמש?”. כך מתחילים לזהות את השורש הרגשי – ולא רק את ההתנהגות.

גורמי סיכון להתמכרות – מי נמצא בקבוצת סיכון?

ישנם מספר גורמים שמעלים את הסיכון להתפתחות התמכרות. הם אינם גזירת גורל, אבל הם מדליקים “נורה אדומה” ומזמינים אותנו להיות ערניים יותר.

גורמים ביולוגיים וגנטיים

מחקרים מצביעים על כך שלגורמים גנטיים יש תפקיד מסוים בהתמכרות. יש משפחות שבהן נראה שיעור גבוה יותר של התמכרויות לעומת משפחות אחרות. במקרה כזה, ילד או מבוגר שגדל בסביבה כזו נמצא בסיכון גבוה יותר.
בנוסף, אנשים עם הפרעת קשב וריכוז נמצאים בסיכון מוגבר לפתח התמכרויות. הקושי בוויסות, חיפוש גירויים, אימפולסיביות והצרכים הרגשיים המורכבים יכולים להוביל לשימוש בחומרים או התנהגויות ממכרות כדרך להסדרת המתח הפנימי.

גורמים חברתיים – השפעת הסביבה והחבר’ה

בני נוער או מבוגרים הנמצאים בסביבה שבה נעשה שימוש בסמים, אלכוהול או הימורים, חשופים יותר לפתח דפוסי שימוש דומים. כאשר “התרבות השלטת” היא ששותים הרבה, ש”כולם מנסים”, או שהחבר’ה ה”מגניבים” משתמשים – הלחץ החברתי הופך חזק מאוד.
רצון להשתייך, לפעמים גם הצורך להיראות “גבר”, “אמיצה” או “זורמת”, גורם לבני נוער להסכים לעשות דברים שהם יודעים שעלולים להזיק להם. כשאין אלטרנטיבה חברתית אחרת, קשה מאוד לעמוד בלחץ הזה לבד.

גורמים משפחתיים – מה ראיתי בבית כשהייתי ילד?

ילדים שגדלים בבית שבו אחד ההורים או שניהם מכורים – גם אם מדובר “רק” בסיגריות, אוכל או עבודה – לומדים שזהו דפוס התמודדות אפשרי. ההורה הוא מודל לחיקוי: אם הוא מכסה קושי רגשי באמצעות שימוש בחומר או התנהגות, הסיכוי שהילד יאמץ דפוס דומה בעתיד עולה.
בנוסף, קשיים משפחתיים אחרים מגבירים את הסיכון: מריבות תכופות בין ההורים, הזנחה, התעללות, היעדר מבוגר משמעותי וזמין, או מצב שבו ההורה עסוק מדי ואינו פנוי לראות את צרכי הילד. ילדים שגדלו בלי תחושת החזקה וביטחון רגשיים, עלולים לחפש את הביטחון הזה בחומרים או בהתנהגויות ממכרות.

גורמים אישיותיים ורגשיים

ישנם מאפייני אישיות שמעלים את הסיכון להתמכרות. למשל, אנשים עם אישיות תלותית, שמתקשים להתמודד לבד עם קושי וזקוקים תמיד למישהו או משהו שירגיע. גם אנשים עם מיקוד שליטה חיצוני – כאלה שמרגישים שהחיים “קורים להם” ואין להם באמת שליטה – עלולים לחפש רגיעה מהמציאות דרך חומרים.
אנשים הסובלים מחרדה, דיכאון, בושה עמוקה או קושי ליצור אינטימיות וקרבה, עלולים להישאר לבד עם הרגשות הקשים. כאשר אין מרחב בטוח שבו אפשר לדבר ולהיחשף, ההתמכרות הופכת לעיתים להיות הדרך “לא להרגיש”. במקום לבקש עזרה, האדם פונה לחומר או להתנהגות שמטשטשים את הרגשות.

איך אפשר להתחיל להתמודד עם התמכרות?

הצעד הראשון הוא לזהות ולהודות שיש כאן דפוס ממכר – גם אם חלקים אחרים בתוכנו רוצים להקטין או להתכחש. אפשר לשאול: האם אני מרגיש/ה שאני “חייב/ת” את זה כדי להירגע? האם אני מאבד/ת שליטה על הכמות? האם ההתנהגות הזו פוגעת בחיי היום־יום, בלימודים, בעבודה, בזוגיות או במצב הכלכלי?
הצעד הבא הוא לא להישאר לבד. שיחה עם גורם מקצועי – יועצת, פסיכולוג/ית, עובד/ת סוציאלי/ת או מכון המתמחה בהתמכרויות – יכולה לעזור להבין מה ההתמכרות מנסה לשרת, ואיזה כאב רגשי מסתתר מאחוריה. אצל בני נוער, חשוב מאוד לערב את ההורים או מבוגר משמעותי אחר, כדי ליצור רשת תמיכה שלא נופלת רק על כתפי הנער או הנערה.
כדאי לזכור: טיפול בהתמכרות אינו מסתכם ב”להפסיק להשתמש”. הוא כולל עבודה רגשית עמוקה על תחושת הערך, על מערכות יחסים, על גבולות פנימיים, על יכולת הרגעה עצמית בריאה ועל בניית חיים שיש בהם משמעות, קשר ושייכות – כך שההתמכרות כבר לא תהיה “הפתרון היחיד”.

לסיכום: לטפל בכאב שמאחורי ההתמכרות

כאשר אנו מזהים התמכרות – אצלנו, אצל ילדינו או אצל אדם יקר לנו – חשוב לא להתמקד רק בהתנהגות הגלויה, אלא לשאול מה היא מכסה. מאחורי קניות, אלכוהול, סמים, הימורים, אוכל או מסכים, מסתתרים לרוב כאב, בדידות, בושה או חוויה קשה שלא קיבלה מקום.
טיפול בשורש הבעיה הרגשית מאפשר לאט לאט להשתחרר מהתלות בהתמכרות, לבנות דרכי התמודדות בריאות יותר, ולהחזיר לחיים תחושה של חופש, בחירה ושליטה. ההתמכרות היא לא זהות האדם – היא סימפטום, קריאה לעזרה, והבשורה הטובה היא שניתן לענות לקריאה הזו.